גזר דין בתיק ת"פ 49133-08-10

         הרקע

1.      הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום וללא ניהול הוכחות, בעבירות של תקיפות שונות - עבירה לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977; איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; חבלה במזיד לרכב - עבירה לפי סעיף 411ה' לחוק; ו הפרעה לשוטר - עבירה לפי סעיף 275 לחוק, כלהלן:

         אישום 1: ביום 22/08/10 בשעה 02:00 נהג משה ארד (להלן: המתלונן) באוטובוס אגד קו 101 מתלפיות למעלה אדומים. בהגיעו לרח' כיכר יהלום מול הקניון במעלה אדומים חסם הנאשם במפתיע, יחד עם אחרים, את הדרך למתלונן, כשהם עוברים אמצע הכביש. המתלונן עצר את האוטובוס מספר סנטימטרים מהם, פתח את דלת האוטובוס, העיר להם, ובתגובה עלה הנאשם לאוטובוס ואמר למתלונן: "בן זונה, אם אתה גבר תרד למטה", ובעט ברגלו בחזהו של המתלונן. נוסעי האוטובוס הורידו את הנאשם מהאוטובוס והמתלונן המשיך בנסיעתו.

         בהמשך, לאחר סיום נסיעת המתלונן, בהגיעו לכיכר יהלום, בדרכו חזרה לכיוון ירושלים, שב הנאשם וחסם עם אחרים את הכביש. המתלונן עצר את האוטובוס, פתח את החלון והעיר להם אך בתגובה בעט הנאשם בדלת הקדמית של האוטובוס, שבר את השמשה התחתונה בימין הדלת וברח יחד עם האחרים ברכב מסוג הונדה שהיה במקום.

         אישום 2: בהמשך, בשעה 02:30 לערך, כשהנאשם ישב ביחד עם אחרים בכיכר שבין תחנת הדלק לבין הספרייה במעלה אדומים, הגיעו השוטרים למקום וביקשו מהנאשם להזדהות, אך הוא ענה שאין עליו תעודת זהות. כשהשוטרים הודיעוהו כי הוא מעוכב בחשד לגרימת נזק ואי הזדהות וביקשו ממנו להתלוות עימם לתחנת המשטרה, הנאשם בתגובה ברך מהמקום, ובכך עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטרים כשהם ממלאים תפקידם כחוק או להכשילם בכך.

טיעוני המאשימה לעונש

2.      העבירות בהן הודה הנאשם חמורות. מדובר בעבירות של תקיפות שונות, איומים, חבלה במזיד ברכב והפרעה לשוטר, ולנאשם עבר פלילי בעבירות איומים, תגרה במקום ציבורי, גניבה, אלימות, התפרצויות, הפרות הוראה חוקית, הסגת גבול והיזק לרכוש בתנאים מחמירים. חומרת מעשי הנאשם על פי כתב באישום אינה רק כלפי האוטובוס שניזוק ונהג האוטובוס שהותקף, אלא גם כלפי הנוסעים אותם הסיע המתלונן באישון לילה, כשהנאשם חסם את דרכו בכביש בעודו בנסיעה, הכריח את הנהג לעצור, ולאחר שהנהג העיר לו, עלה לאוטובוס, קילל את הנהג ובעט בחזהו. הנאשם ירד רק לאחר שנוסעי האוטובוס הורידו אותו. בהמשך, כשהאוטובוס חזר והוא היה עם אחרים, בתגובה להערות הנהג הוא בעט בדלת הקדמית, שבר את השמשה התחתונה וגרם נזק לאוטובוס. לא די בכך, אלא כשהגיעו שוטרים לעוצרו בהמשך, הוא סירב להזדהות ולהתלוות אליהם וברח מן המקום.

3.      מדובר במעשה בריונות באישון לילה, ללא כל התגרות מצד הנהג, ולמרות שבמסגרת צירוף תיקים של הנאשם בבית המשפט לנוער בית המשפט הלך לקראתו, הנאשם לא הפנים את הלקח, לא יצא ממעגל האלימות והעבריינות, אלא המשיך לבצע עבירות בנסיבות חמורות, של תקיפת נהג אוטובוס בעת נסיעה, תוך סיכון כל נוסעי האוטובוס, שבמזל לא נפגעו כתוצאה מאלימותו כלפי הנהג.

         לאור חומרת העבירה והנסיבות בכללותן , עותרת המאשימה כי בית המשפט יגזור על הנאשם שנה וחצי מאסר במצטבר לכל עונש מאסר שהוא מרצה, מאסר על תנאי על כל עבירת אלימות או איומים, או עבירות כלפי שוטרים, כלפי רכוש וכלפי רכב, קנס ופיצוי למתלונן.

טיעוני בא כוח הנאשם לעונש

4.      לא מתקבל על הדעת כי האירוע היה בשעה 02:00, שכן פעילות אגד נפסקת בשעה 24:00. שבירת שמשת הדלת הימנית התחתונה אינה בבחינת נזק רב, וכל האירוע החל עקב נהיגת המתלונן במהירות מופרזת במעלה אדומים, שניסה לדרוס את הנאשם, והנאשם הוא שהעיר למתלונן.

5.      הנאשם לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה בעצם הודייתו. מדובר בחור צעיר שבעת ביצוע העבירות היה מעט מעל גיל 18, על גבול הקטינות, הודה במיוחס לו ונתון במעצר מזה 7 חודשים, מאז 25/08/10. לפיכך, ולאור היותו על סף הקטינות בעת ביצוע העבירות, עותר הסניגור כי בית המשפט יסתפק בתקופת מעצרו של 7 חודשים.

דיון

6.      הנאשם אכן ביצע עבירות שלא ניתן להקל בהן ראש, אלא לראותן כחמורות, שכן בתקיפתו את נהג האוטובוס, תוך כדי נהיגתו ברכב ציבורי עם נוסעים בו, גלום פוטנציאל סיכון כלפי כל נוסעי האוטובוס, בתוצאה הרת אסון. גם אם סבר הנאשם כי נהג האוטובוס ניסה לדרוס אותו, אין בכך משום היתר כלפיו לעלות לאוטובוס כדי לתקוף את הנהג, שהינו עובד ציבור, לקלל אותו או לדרוש ממנו לרדת למטה, בדבריו "בן זונה, אם אתה גבר תרד למטה", לא כל שכן לבעוט באמצעות רגלו בחזהו. התנהגות הנאשם אכן מלמדת על התנהגות בריונית, מסוכנת וחמורה שעלולה לעלות בקיפוח חיי אדם, ויש למגרה בעונש מחמיר ומרתיע. אם סבר הנאשם כי הנהג ניסה לדרוס אותו, היה עליו להגיש תלונה למשטרה, מה עוד שמעצם העובדה שהוא שהה במקום עם חבריו, יכול היה לתמוך תלונתו בעדויות, אך מנסיבות המקרה עולה כי המתלונן הוא שהגיש את התלונה.

7.      בנוסף, מדובר בשעת לילה מאוחרת, שיש בה כדי להעלות את רמת סיכון נוסעי האוטובוס, ומעצם הודיית הנאשם בעובדות כתב האישום, שכוללות את התרחשות האירוע בתחילה בשעה 02:00 ולאחר מכן בשעה 02:30 בדרך חזרה, אין הוא יכול לטעון עתה כנגד עובדה בה הודה. יתכן בהחלט שמדובר בקו לילה שנועד לשרת את תושבי פרברי ירושלים וסביבותיה, ומכל מקום מעולם לא נטענה לפני כן הטענה כי אין מדובר בשעה 02:00.

8.      ההתנהגות הבריונית של הנאשם מתבטאת בעצם עלייתו בשעת לילה לאוטובוס ששירת במהלך נהיגה נוסעים, בקללות שהטיח בנהג המתלונן, בבעיטות שנתן לו בחזהו, ובעובדה שנוסעי האוטובוס נאלצו להורידו כדי להיפטר ממנו ולאפשר את המשך הנסיעה. לא זו אף זו, כאשר חזר האוטובוס ועבר במקום שהייתו של הנאשם, שב הנאשם וחסם יחד עם אחרים את הכביש, כך שהמתלונן נאלץ לעצור את האוטובוס, וכשהעיר לפוחזים, העיז הנאשם לנהוג שוב בתוקפנות ובבריונות בשוברו את השמשה התחתונה בדלת האוטובוס הימנית, ומיד, יחד עם האחרים, עלו כולם לרכב הונדה ונמלטו מהמקום. הנאשם תקף עובד ציבור שממלא חובתו ותפקידו על פי דין במתן שירות לציבור, תוך כדי מילוי תפקידו, איים עליו, תקף אותו וגרם חבלה במזיד לאוטובוס בו נהג.

9.      התנהגותו הבריונית של הנאשם מתבטאת גם באישום 2, כאשר בהמשך הלילה, בשעה 02:30, כאשר ישב עם חבריו בכיכר במעלה אדומים, הוא סירב להזדהות בפני השוטרים שביקשו לזהותו, ובתגובה להוראותיהם להתלוות אליהם הוא ברח מהמקום, ובכך הפריע לשוטרים והכשילם ממילוי תפקידם כחוק.

10.    אמנם עברו של הנאשם בשלל עבירות אלימות ורכוש שפורטו על ידי המאשימה היה במסגרת בית משפט לנוער, אולם, על אף שבגין עבירות חמורות ורבות אלה שצירף, ובית המשפט לנוער הלך לקראתו בהרשיעו אותו רק באחד מן התיקים מתוך ה-15, ובשאר הסתפק באי הרשעה ובהטלת מאסר על תנאי, הנאשם לא הפנים את חומרת העבירות שבעברו, את העובדה שבית המשפט הקל עימו כדי לתת לו הזדמנות להיטיב דרכיו, לא למד לקח, והפעם הוכיח כי לא ניתן לבטוח בו. לפיכך אין בעובדה כי הוא היה מעט לאחר גיל 18, בבחינת גבול הקטינות, כדי להקל בעונשו הפעם, לאחר שבפעם הקודמת ניתנה לו הזדמנות של מחווה אמיתי מצד בית המשפט והוא זלזל בה.

11.    תופעת הבריונות, תוך כדי שימוש בדרך, ותוך כדי נסיעה, הינה תופעה חמורה ביותר, שפוטנציאל הסיכון לחיי אדם הטמון בה מחייב התייחסות רצינית ומחמירה לעניין העונש כדי למגרה. מסר מקל יחטיא את המטרה ויגרום להתרחבותה, והנאשם שלפנינו הוכיח כי הוא זקוק להצבת גבולות משמעותיים ומוחשיים.